ת"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
18537-03-11
05/02/2012
|
בפני השופט:
יהודית אמסטרדם
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד ז'נט דודג'
|
הנתבע:
1. דומוס כריסטיאן
2. טאבפגבר הבטאמרי
עו"ד עלאא מסארווה
עו"ד רן עמר
|
| הכרעת דין |
א.
פתח דבר
1. כתב האישום מייחס לנאשמים ביצוע שוד - עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין").
עפ"י הנטען בכתב האישום, בתאריך 04.03.2011 בשעה 02:00 לערך, בסמטה בסמוך לפארק לוינסקי בתל-אביב, רדפו הנאשמים אחרי אליאב מתוקו (להלן: "
א.מ." או "
המתלונן") שנמלט מפניהם, ולאחר שתפסו אותו וחנקו אותו, תקפו אותו גם בבעיטות ובאגרופים וגנבו ממנו טלפון נייד וארנק ובתוכו סכום של 120ש"ח.
ב.
גדר המחלוקת
2. הנאשמים הכחישו כל קשר לביצוע השוד. לטענתם, הם לא הכירו זה את זה עובר למעצרם. נאשם 1 מסר בעדותו בביהמ"ש כי ראה את נאשם 2 בבית הקפה, אך הלה ישב בגפו. נאשם 2 טען כי לא היה מודע להיות נאשם 1 בעת שישב בבית הקפה, ולמעשה פגש בו רק בעת שהם נעצרו.
נאשם 2 הודה כי כאשר הוא נעצר ע"י המשטרה הוא החזיק בטלפון הסלולרי של המתלונן, אלא שלטענתו, שני אנשים שהיו במנוסה השליכו טלפון זה לכיוונו. הוא לא ידע של מי הטלפון, והותיר אותו פועל על-מנת שבעל מכשיר הטלפון יצור עמו קשר והוא יוכל להחזיר לו את המכשיר.
עוד לטענת נאשם 2, הוא לא יכול היה למסור את תיאור השניים שהשליכו את הטלפון מאחר ובעת מנוסתם גבם היה מופנה אליו.
ג.
התשתית הראייתית עליה מתבססת התביעה
3. התשתית הראייתית מתבססת על הנדבכים הבאים:
א. כלל ה"חזקה התכופה" הנובע מהימצאות מכשיר הטלפון הסלולרי של המתלונן בידיו של נאשם 2 דקות ספורות לאחר ביצוע השוד.
ב. עדותו של עד הראייה מר ניר יבגלבסקי (להלן: "
ניר") אשר הצביע על נאשם 1 כאחד השודדים.
ג. פרטי לבוש עליהם הצביע עד הראיה - ניר, שאותם לבשו הנאשמים.
ד. שקרי הנאשמים.
ג.1.
עדות המתלונן - מר אליאב מתוקו
4. מעדות המתלונן עלה, כי הוא הוכה ע"י שניים בעת שעבר ברח' נווה-שאנן ליד התחנה המרכזית בתל-אביב. הוא ברח מפני השניים, ולאחר דקה בעת שהלך לכיוון האוטובוס הם התנפלו עליו בשנית ונטלו ממנו את הטלפון הסלולרי שלו. להלן תיאור אירוע השוד ע"י המתלונן:
"
מרוב שהתנגדתי... נפלתי ואז קיבלתי מכה בגב" (עמ' 55 ש' 6-7).
"
ממש אני פחדתי, פחדתי לנפשי אפשר להגיד התנגדתי" (עמ' 55 ש' 20)
"
אני צעקתי להם, אין לי כסף, ואין לי כסף והם כנראה רצו רק את הכסף והיה דחיפות... אחד תפס אותי ככה חנק אותי... והשני לקח את הדברים" (עמ' 52 לפרוטוקול ש' 22-26).
וכן: